ספור רביעי על פורטוגל
הבטחות, נדרים, ניאופים, תככים ומתנות מלכותיות
סיפורינו מתחיל עם הקמת המלכות פורטוגל בחצי האי האיברי, כאשר פורטוגל זוכה בעצמאות תחת שלטונו של אלפונסו הראשון מלך פורטוגל בשנת 1139, לאחר שנים של מלחמות ומשברים עם ספרד
המלך אלפונסו הראשון
ספור ההבטחה הראשון מתחיל עם מנזר באטליה Batalha) -הקרב) שהוא אחד מכנסיות המנזר הגותיות שקיימות בפורטוגל. שייך למסדר הדומיניקני שנבנה כדי להנציח את ניצחון הפורטוגלים על הקסטילים בקרב אלז'וברוטה (Aljubarrota )ב- 1385. המנזר נבנה ב- 1388 לאחר שהמלך João נדר נדר למאריה הבתולה שאם הוא ינצח בקרב על הקסטילינים הוא יחזור לפורטוגל ויבנה מנזר גדול וכנסייה ויקדיש אותו למאריה. וכך באמת היה. בקפלת דו פונדאדור Capela Do Fundador- נמצאים הקברים של המלך דון ז'ואו, ואשתו המלכה פיליפה מלנקסטר, וכן של ארבעת הבנים כולל הנסיך אנריקה הנווט.
מנזר בטאליה
אבל לא הכל עובר חלק במשפחתו המלכותית של דון זואו1 (João I) ולמרות היותו המלך הטוב והאהוב, ולמרות שהיה נשוי באושר ובעושר מספרים עליו יודעי דבר שהיה לו תיאבון מיני גדול והוא תמך בחוק שנחקק עוד בימי ביניים : "זכות הלילה הראשון של השליט להתעלס עם הכלה הבתולה לפני החתן המיועד" (jus primae noctis ) . המלכה פיליפה מלנקסטר רתחה-על בעלה כשתפסה אותו מופשל מכנסים, והחליטה לצייר ברבורים על תקרת הארמון בסינטרה לעומתה המלך הנציח את המאורע בציור על תקרת הארמון בסינטרה כ- 137 עורבים כשלאחד העורבים יוצא כיתוב מפיו:"POR BEM" (עשיתי לה טובה).
באופרה של מוצארט " נישואי פיגרו" פיגרו וסוזאן עומדים להתחתן. פיגרו הוא משרתו של הרוזן וסוזאן היא משרתה של הרוזנת. הרוזן דורש את "זכות הלילה הראשון" מסוזאן. פיגרו עוסק בתחבולות על מנת שזה לא יתקיים. הרוזן ממשיך לחשוק בסוזאן.
על זכות הלילה הראשון אפשר ללמוד מקרנבל התפוזים באיבראה עיירה קטנה בצפון מערב איטליה, שמקורות הקרנבל החלו במאה ה 12 באירוע דרמטי הקשור לויולטה בתו של הטוחן שהובילה מרד פמיניסטי כנגד הרוזן המקומי. ויולטה רצתה להנשא לאהוב לבה ובעיירה איבראה היה עדין המנהג "זכות הלילה הראשון" ועליה היה לבלותו עם הרוזן השליט , ויולטה התמרדה בערב כלולותיה והצליחה להרוג את הרוזן בחרב שהחביאה בשמלתה, ולאחר רציחתו של הרוזן הלכה וילוטה ברחובות העיר כשראשו של הרוזן בידיה. ההמון שהצטרף למחאתה שרף את ארמון הרוזן והחל במרד נגד צבא העריץ בזריקת אבנים לעבר החיילים. המרד הסתיים בניצחון האזרחים. ומאז ועד היום חוגגים את נצחונה של ויולטה בקרבות תפוזים באיבראה בתקופת הקרנבל
בספר "קתדרלה ליד הים", מאת אילדפונסו פלקונס, מסופר על ברנאט אסטניול הוא צמית אדמה (חוכר את אדמתו מהאדון). הוא ואביו חיים בחווה ששיכת לאדון יורנס דה ביירה במחוז נברקלאס. ברנאט מתחתן עם פרנססקה. באמצע מסיבת החתונה מופיעים האדון דה ביירה ופמלייתו. האדון בא לממש את המנהג שקובע שהוא מקבל את הכלה ראשון. עוד קובע המנהג שמיד אחרי שהאדון אונס את הכלה, בעלה חייב לאנוס אותה בשנית, כדי שאם תהרה, לא יוכלו לבוא אל האדון בדרישות כאילו הוא אביו של הילד.
מנזר אלקובסה
עוברים לכנסיית המנזר אלקובסה(Alcobaça ) שהוקמה כנדר שנדר המלך דון אפונסו אנריקש 1153 שאם ינצח בקרבות את המורים יבנה את כנסיית המנזר, ארבעים שנים ארכה הבנייה. אורכה המרשים של האולם המרכזי הינו כ- 100 מטרים, האולם המרכזי נקי ובעל קירות בתקופת השיא אכלס המנזר כ- 1000 נזירים שהתפללו כל העת במשמרות, והמיסה לא פסקה לרגע. התפילה הבלתי פוסקת עוררה את רעב בבטנם של הנזירים והביאה אותם לחטא הגרגרנות, הם אכלו דגים טריים שהגיעו מהנהר יש לחדר האוכל, כדי להפסיק את החטא נבנתה דלת עץ צרה בחדר האוכל שהכריחה את הנזירים לעבור בה, ומי שלא הצליח לעבור בה נאלץ לחזור לחדרו ולצום עד שהגיע למידה הראויה לעבור בדלת.
ארון הקבורה של אינס דה קסטרו
הסיפור הטראגי שקשור לכנסיית המנזר הינו זוג ארונות הקבורה של המלך דון פדרו ואהובתו אינס דה קסטרו.השנה היא 1340, המונרך הפורטוגזי אלפונסו הרביעי החליט ליצור "נישואי תועלת" והשיא את יורש העצר שלו, הנסיך דון פדרו עם הנסיכה הקסטיליאנית, קונסטנסה. הנסיך פדרו התאהב באחת מנשות הלוויה של הנסיכה, אינס דה קסטרו. בשנת 1349 נפטרה קונסטנסה והנסיך פדרו רצה להנשא לאינס, אך אביו התערב וגירש את אינס, ולבסוף רצח אותה. לאחר מותו של אלפונסו הרביעי הפך בנו פדרו למלך והכתיר את אינס למלכה המתה של פורטוגל. שניהם קבורים בכנסיית אלקובסה זה מול זו.
פסל הנערה בכניה לעיירה אובידוש
נעבור לעיירה קטנה וציורית אובידוש (Obidos) , שבשנת 1228 דון דיניש המלך הציג את העיירה לדונה איזבל אשתו אשר מייד התאהבה בעיירה ועל כן העניק לה המלך אותה כמתנת נישואין והעיר נחשבה לרכושה של המלוכה בחמש המאות הבאות. כך נהגו מלכי פורטוגל מהמאה ה 13 לתת מתנות "גדולות" לנישואין.
מספרים על המלך דניש שהיה חכם אבל גם קמצן ועומת זאת אשתו איזבלה היתה צדקנית וחילקה תרומות לעניים, כל יום היא לקחה מספר לחמים ממטבח הארמון (בקוימברה) ויצאה מחופשת לחלק את הלחמים לעניים, פעם אחת עקב המלך אחר אשתו ורצה לדעת מה היא מסתירה מתחת למעילה, המלך עצר את המלכה ושאל אותה מה יש לה באמתחתה, בלי היסוס השיבה איזבל שיש לה פרחים, פתחה את מעילה ונס קרה ובאמת יצא ממעילה זר שושנים כמובן שהיא הפכה לקדושה לאחר מותה. האגדה הנוספת מספרת שעד היום קברה מעלה ריח של שושנים.
וזה מזכיר לי משפחת אצולה איטלקית משפחת בורומיאו שרכשו את האיים באגם מג'ורה בצפון איטליה . קארלו השלישי למשפחת בורומיאו קנה את אחד האיים וקרא לו האי של איזבלה אשתו- איזולה בלהIsola Bella).) ובנה על האי את ארמון הבורומיאו .
ודבר מוביל לדבר ובעיר אגרה בצפון הודו נבנתה אחוזת קבר גדולה ומרשימה הטאג' מאהל (Taj Mahal) שפרושו "כתר הארמון". את האחוזה בנה הקיסר שאה ג'האן כדי להנציח את אשתו האהובה ארג'ומנד באנו בגום אשר נפטרה בהיותה בת 38 מיד לאחר שילדה את בתם המשותפת, האחוזה מסמלת את אהבתם הגדולה לדורי דורות.
