נושא גירושין – לאישה ולגבר אותם זכויות. במידה והאישה מגורשת מבעלה יש לה את הזכות לקחת את הנדוניה שהביאה איתה לחתונה ובנוסף לקבל חצי מהרכוש המשותף שצברו במשך השנים ביחד.
ילדים בגירושין – לאישה יש את זכות הראשונית לקחת איתה את הילדים. במקרה זה היא גם תקבל דמי מזונות עבור הילידים שאיתה. במידה והאישה מתחתנת לאחר הגירושין הילדים עוברים להתגורר עם האב אלה אם כן הוא לא מעוניין.
הליך הגירושין – הליך הגירושין מתבצע בבית הדין האזרחי. הזוג מוזמן 3 פעמים לדיון שבו מנסים להחזיר שלום בית למשפחה, במידה וזה לא מתקיים בדיון הרבעי ניתן לזוג מסמך הגירושין.
אישה מבקשת גירושין – לאישה יש זכות לבקש להיפרד מבעלה, במקרה זה הזוג עובר את תהליך הגירושין הרגיל בסופו היא מקבל את מסמך הגירושין אך אין לה את הזכות לקבל את הילדים ולא דמי מזונות.
אישה עקרה – במידה והאישה עקרה לבעל יש זכות לגרשה מהבית או לחלופין לשאת אישה נוספת. הכנסת אישה נוספת תלוי באישורה של האישה הראשונה. שתי הנשים מתגוררות באותו בית לכל אחת יחידת דיור נפרדת. הגבר צריך להוכיח שיש ביכולתו לפרנס את שתי הנשים.
אישה בוגדת- במידה והבעל מוכיח שאשתו בגדה עם גבר אחר היא תגורש מהבית, ללא זכויות. הילדים עוברים לרשות האב. על האישה יגזר 6 חודשי מאסר. בתום תקופת המאסר היא תעבור להתגורר הרחק מבית בעלה. בדרך כלל תחזור לחיק משפחתה.
נישואים שניים של אישה – אישה שהתגרשה רשאית להתחתן בשנית ושלישית. במציאות, גבר מרוקאי לא יתחתן עם אישה שכבר היתה אשת איש ויש לה ילדים.
גיל החתונה – גיל החתונה משתנה בהתאם לאזור ומקום המגורים. באזורים הכפריים נישאות הבנות כבר בגיל 14. בערים הגדולות בגיל 17 ומעלה. גברים מרוקאים מעדיפים להתחתן עם אישה הצעירה מהם ב 10 עד 20 שנה. בחברה המרוקאית יש יותר נשים מאשר גברים. החוק כיום מאשר נשואים מגיל 18 ומעלה. במקרה והזוג מתחתן קודם לכן הוא מדווח על כך בגיל 18 בלבד.
שידוך האישה- הנשים הולכות לחמאם פעם בשבוע. במסגרת זו הנערה נחשפת בפני נשים אחרות המחפשות כלה לבנם. בזמן שהייתם בחמם מפתחת האם קשר עם הנערה עומדת מקרוב על אופייה ועל הקשר המשפחתי שלה ובוחנת מקרוב האם היא מתאימה להיות כלתה. הברברים מקימים טכס רב משתתפים בעיירה אימלשיל שבו נפגשים מאות צעירים וצעירות במטרה למצוא להם בני זוג. בחברה העירונית המתקדמת מדברים על כך שנעשה שימוש גם באינטרנט במטרה למצוא בני זוג.
נישואי תערובת – גבר שרוצה לשאת אישה שאינה מוסלמית ראשי לעשות זאת. במציאות האישה מתאסלמת ובכך מקבלים גם הילדים על עצמם את דת האיסלם. אישה אינה יכוה להתחתן עם גבר שאינו מוסלמי. כבר בימים הראשונים של ההכרות ביניהם חייב הגבר להתאסלם. רק לאחר מיכן ניתן לקיים את טכס החתונה כדת וכדין. במידה והגבר אינו מתאסלם ונמצא שהוא חיי עם אישה מוסלמית דינו מאסר ארוך והרחקת האישה מימנו.
חוקי הירושה – במידה והגבר נפטר ואין במשפחה בן זכר, נכסי המשפחה עוברים לאחד האחים של האב. במידה ויש בן אחד במשפחה הנכסים נשארים בבעלות המשפחה. הבן מקבל חצי מהרכוש והבנות את השאר.
מודוואנה- ב – 1959, לאחר דיונים של שנתיים נחקק חוק המעמד האישי במרוקו - המודוואנה. זו היתה ועדה רשמית בה ישבו פוליטיקאים שמרנים, עולמא וכמעט בלי נוכחות נשית. המודוואנה העתיקה את החוק הדתי לתוך חוק המדינה. אסכולת המשפט במרוקו היא האסכולה המאלכית, המחמירה יותר, וזה כבר מצביע על סוג החקיקה שהוקדש לנשים. המודוואנה התירה את הפוליגמיה, יחד עם זאת נדרש הבעל לאישור מאשתו לשאת אישה שניה. הגבר יכול היה לגרש את אשתו מבלי להסביר; אישה נזקקה לאפוטרופוס כבן משפחה והיא לא יכלה לפעול בצורה עצמאית, כמו לבקש משכנתא, לקחת הלוואה וכו'. ישנם עוד סעיפים רבים שקוממו את הנשים במרוקו במשך שנים. הבעיה במודוואנה היתה שקצת קשה לצאת נגד חוק דתי בחברה מסורתית. ההתקוממות הזו לא גרמה לאף צד לרצות לשנות את המודוואנה. אולם ככל שעברו השנים הנושא תפס תאוצה בשיח הציבורי במרוקו.
בשנות ה – 90 הפכה המודוואנה לעיקר מוקד המחאה של הנשים, כיון שזה היה חוק מפלה, יותר אפילו מהחוק המאלכי המקורי. אולם כל העיסוק במודוואנה עורר אי נחת בחוגים הדתיים. ביקורת על המודוואנה נתפסה כביקורת על הדת, בעיקר שזו באה מנשים שלא הולכות בלבוש צנוע ומקיימות אורח חיים מופקר בעיני אנשי הדת. מה שעוד מפריע למתנגדים לביטול המודוואנה, מעבר לחוק הדתי, זו העובדה שזהו חוק מטעם המלך. ביטול החוק המלוכני הוא פגיעה במערך החברתי, שעלול להביא לפריצת כל הסכרים. למעשה נוצרה כאן קואליציה מעניינת, בין אנשי דת שמרנים, לא בהכרח אנשיו של השייח' יאסין, שאליהם חברו כוחות מלוכניים שמרנים, שהגיעו מתוך נסיבות פוליטיות-חברתיות.
כל החוקות במרוקו שהוצאו לאחר העצמאות הדגישו שוויון לנשים. במציאות קוד החוקים שקובע את מעמד הנשים מרוקו נקרא: "מודוואנה". זהו קובץ חוקים שהוצא מ-57' ונחתם סופים בינואר 59'. ועדה ציבורית שכללה את המלך, התכנסה כדי להכריע ולקבוע את מעמד הנשים. התוצאה לא היתה מלבבת. גיל הנישואים החוקי: 15 לאישה, 18 לגבר. אבל שופט היה יכול להוציא אישור מיוחד לנישואין בגיל צעיר יותר. אישה בכל גיל שרוצה להתחתן, צריכה אישור של מלווה מבוגר ממנה, גבר מצד משפחת האב. האישה תלויה במשפחת האב. יש עליה הגבלות התחומי העבודה והמשפט. אישה לא יכולה לתבוע גבר אלא באישור של בעלה או של בוגר ממשפחתה. אישה שחיה מחוץ לנישואין באופן טכני (עוזבת את בעלה, למשל) היא בחזקת מורדת ועלולה להישלח למאסר. הפלות הן מחוץ לחוק. כדי להוכיח אבהות, אישה צריכה להביא 12 עדים. יש איסור על נשים להינשא ללא-מוסלמי. אישה צריכה אישור מגבר להקים עסק, אישה חייבת חציית לגבר. באופן עקיף, המודוואנה התירה את הפוליגמיה, יש חוסר שוויון בנושא ירושות וכדומה.
המודוואנה מתבססת על האסכולה המאליכית השולטת במרוקו, שהיא בין המחמירות ביותר. לכן, לכאורה, אין הבדל גדול בין התקופה שלפני המודאוונה ולאחריה. האכזבה מהמודאוונה היא מהמלך שהצהיר על רצון לקידום, אך בפועל לא היה כזה. המודוואנה היתה גם בניגוד להתקדמות פוליטית נשית באותה תקופה. יש בה העדפה למנגנון פטריארכלי. יש שאומרים שהיא מבטאת רצון לשמור על המבנה השבטי של מרוקו. אלו המסגרות שבית המלוכה, לפי הטענה, העדיף לפתח.
