פורטוגל הנמצאת בקצה הים התיכון ספגה אליה השפעות עיטוריות וסגנונות באדריכלות שהיו באירופה או מהעמים שכבשו את אדמתה ושילבו את האמנות הזרה עם האמנות המקומית והתוצאה שמתקבלת בעקבות כך היא סגנון יחודי של פורטוגל.
בשלהי ימי הביניים משתלב הסגנון הרומנסק בפורטוגל ( המאות 11-12 ) בעוד שבאירופה המרכזית כבר מתחיל לשגשג הסגנון הגותי. הקתדרלה הראשונה בסגנון הרומנסקי הוקמה בבארגה ב1070 על ידי הבישוף פדרו, הכוונה היתה להקים קתדרלה גדולה שתהווה כנסיית עולי רגל העבודה החלה ב1095 . הקתדרלה "סנטה מריה" מתאפיינת בתערובת עשירה של סגנונות אמנותיים ואדריכליים רומנסקי, מנואליני, גותי מאוחר, בארוק. כאשר רוזן הנרי השתלט על Portucalense Condado הוא הגיע לפורטוגל עם מספר רב של אצילים וגם עם מספר לא מבוטל של נזירים בנדיקטים ממנזר קלוני, בראש המנזר כיהן אחיו של הנרי. המסדר הבנדיקטי, והמסדרים הדתיים האחרים הם אשר קידמו את בנית הכנסיות והמנזרים במאות ה 12 בסגנון רומנסקי ואת האמנות הרומנסקית שהתפתחה והתגבשה באותם ימים ואשר התפשטה ברחבי פורטוגל מהצפון לדרום ובעיקר תחת שלטונו של אפונסו הנריקס (Afonso Henriques ) בנו של הנרי המלך הראשון של פורטוגל .
מה שמאפיין את סגנון הרומנסק בפורטוגל הינו צורתן הכבדה והמסיבית דמוית המבצר של הקתדרלות. ולכך סיבות רבות, שאחת הסיבות לבניה כזו הינה שזו תקופה שבה פורטוגל נלחמה על עצמאותה וזו תקופה שבה נבנו טירות ומבצרים להגן על הכפרים והעיירות, דבר זה השפיעה גם על בנית קתדרלות מבצריות, וכן הטמפלרים וההוספיטלרים האבירים הם אלה שהיו אחראים על הגנת הגבולות והם אלה שבנו מבצרים ומצודות לאורך הנהר והגנו על הישובים ולסגנון בניתם היתה השפעה נוספת בתכנון ובבנית הכנסיות.
אפונסו הנריקס הקים את מנזר סנטה קרוז בעיר קוימברה, שהיה אחד המנזרים החשובים בתקופתו (מה שרואים היום הוא תוצאה של השיפוץ של המאה ה 16 ). אפונסו הנריקס ויורשיו המשיכו בבנית קתדרלות רבות במושבי הבישוף במדינה. כמו קתדרלת בראגה, פורטו, קוימברה, Viseu, וליסבון. האדריכלות המרהיבה הזו היא מעין פעולה בעלת משמעות פוליטית ואדריכלית שבאה בעקבות הרֶקוֹנְקִיסְטָה (כיבוש הנצרות וגירוש המוסלמים מספרד ופורטוגל) להציג את הנצרות בהידורה
(במהלך מאות השנים נערכו שינויים במבנה ובעיטור בקתדרלות הללו ומה שרואים היום איננו המבנה המקורי).
במאות ה 13-15 מופיע הסגנון הגותי בכנסיות ובמנזרים ולראשונה בכנסית המנזר ב- אלקובסה (Mosteiro de Alcobaça) (במקביל יחד עם סנטה קרוז בקוימברה) הכנסייה נבנתה בין 1178 ל 1252, הכנסייה בנויה משלוש ספינות צרות וגבוהות בעלות קמורות צלובים, נטולות עיטורים. הגג בנוי מעץ, ובאפסיס שלוש קפלות עם קמרונות צלובים. בחזיתה מתערבבים זה בזה מספר סגנונות אדריכליים.
בתחילת המאה ה -15, נבנה המנזר של באטליה ( Batalha), בחסות המלך ז'ואו הראשון, שהוביל לחידוש של הסגנון הגותי הפורטוגזי. סגנון גותי ראוותני , הבניין מעוטר בצריחים גותים (crockets), תבליטים, חלונות גדולים עם תחרה ואשנבי ירי משוכללים. בחזית- הפורטל הראשי מעוטר בשפע של פסלים ותבליטים. לקראת סוף המאה ה 15 מתפתח סגנון הגותי תחת השפעת האמנות המוסלמית והשפעת חצי האי האיברי , של שלל צריחים עגולים, קישוטי אריח (azulejo) שמתחיל להתחבר עם הסגנון המנואליני (Manueline) שצומח בשלהי המאה ה 15 ומסתיים במאה ה 16.
כנסיית המנזר המתאדרת בסגנון Manueline הינה כנסיית המנזר של " Convento-de-Cristo "("מסדר האבירים של אדוננו ישו"). שנבנה 1490-1510 בטומאר.
כנסיית המנזר המתאדרת בסגנון Manueline הינה כנסיית המנזר של " Convento-de-Cristo "("מסדר האבירים של אדוננו ישו"). שנבנה 1490-1510 בטומאר. בסיס הכנסיה על שרידי הסגנון הרומסקי המתאפיין במבצריות המשכה בסגנון רנסנס המשלבת את הסגנון הגותי - מנואליני
בין המאות ה 15-16 במקביל להתפתחותו של הסגנון המנואליני מתפתחים עיטורי האריחים Azulejo , אריחים המצפים את קירות הבתים, הכנסיות והמנזרים בפורטוגל שהפכו לשם דבר בתרבות הפורטוגזית
לאריחים תפקיד כפול: כצורת אמנות נוי, וגם לווסת את הטמפרטורה בבתים. באריחים אפשר למצוא ביטויים היסטוריים ותרבותיים מההיסטוריה הפורטוגזית. אמנות האריחים הגיע לפורטוגל על ידי האמנים הערבים שהביאו את הסגנון שהיה בשימוש בעולם הערבי . המאפיינים את ציור האריחים הם מוטיבים גיאומטרים, צמחיים ופרחוניים, וכן סיפורי קדושים וסיפורי כיבוש ועצמאותה של פורטוגל.
בתחילה ציירו על האריחים בשיטת הסקו על פי המסורת המורית שיובאה מסיביליה על ידי המלך המנואלי לאחר ביקורו באזור הספרדי ב 1503 , אחר כך האריחים היו מזוגגים ומעוטרים בדגמים גיאומטרים שכיסו את כל האריח "מפחד החלל הריק" (horror vacui) וכן השתמשו בטכניקות מיוליקה ( ציור ישיר על האריחים) בעיקר בנושאים פיגורטיבים המציגות סצינות מחייהם של הקדושים, סצינות צייד, או תיאורים היסטורים שקשורים למלכים בפורטוגל.
במאה ה 17 נוספו מוטיבים חדשים לציורי האריחים כמקור לשינוי הינו ההשפעות שמגיעות לפורטוגל משני כיוונים: הולנד בעיקר דלפט וכן טקסטיל של בדים מודפסים שהגיעו מהודו לפורטוגל, ובהם מופיעים סמלים הינדים , בעלי חיים וציפורים. וכך לתוך האמנות האריחים נכנסים מוטיבים של אגרטלי פרחים מוקפים בציפורים, דולפינים או פוטים ועוד.
במאות ה 20-19 לתוך סגנון האריחים – Azulejo נכנסים מוטיבים מסגנון האר- נובו (אלמנטים מהחי והצומח, גוף האישה ועוד ) והאר –דקו (עיטורים השאובים ממגוון רחב של מקורות השראה כמו עולם האדריכלות, האופנה, הבלט הרוסי ותרבויות קדומות, בהן מצרים העתיקה והמזרח הקדום). שמאפיינים את סוף המאה ה 19 ועד אמצע המאה העשרים.
