|
מהו הקרנבל?
חגיגות הקרנבל נערכות בכל ונציה, ובהן ניתן להנות ממגוון תערוכות ותהלוכות. התהלוכות נערכות בשיתוף אמנים ושחקנים חבושי מסכות המהלכים ברחבי העיר, נושאים לפידים ותופים. המונח קרנבל ממחיש את האווירה בדיוק. לקרנבל מצטרפים כל תושבי העיר, אשר במשך חודשים ארוכים הם שוקדים על יצירת תחפושות, משום שהקרנבל השנתי הזה הינו חלק מהווית העיר. מעבר לתחפושות המיוחדות, מתמחה ונציה בקרנבל, בעיקר במסכות. המסכות של ונציה מפורסמות בכל עונות השנה, ולא רק בחודש פברואר בו מתקיים הקרנבל, אולם במהלך הקרנבל מגוון המסכות מרקיע, והשונות של כל אחת מהן, והמיוחדות שלה, באים לידי ביטוי ממש על פני החובשים אותן. בימי הקרנבל העליזים, המסיבות מושכות את תיירי כל העולם לונציה, וכך, ואוירה של תופים וצעקות שמחה, חצוצרות, המוני אדם עטויי מסכות בכל סמטה וכיכר, עטויי משי צבעוני, סאטן ותחפושות מפוארות, רוקדים בחוצות העיר. המוני רוקדים בסאן מרקו (הכיכר הראשית), נגני רחוב מנגנים כל דבר, בולעי אש וחרבות, אקרובטים וליצנים, קוסמים ועוד.
קרנבל בראי העבר
מקורותיו הראשוניים של קרנבל המסכות לוקחים אותנו למסע ארוך בזמן, מאות שנים אחורה אל ימי הביניים המאוחרים. מכירים את הסרטים הישנים, שמתארים את הנשפים המפוארים בוונציה, כאשר השחקנית הראשית מגיעה אל הנשף עם מסכה, ומסביבה מפזזים המון רב של אנשים מחופשים? זו הכוונה שמנסה להמחיש את תחילתו של הקרנבל הססגוני שמוכר לנו היום. המסמך הראשון שנשמר בהקשר הקרנבל של עיריית ונציה מ-1268, אוסר על השתתפות בנשפי התחפושות. האיסור, שהיה נפוץ מאוד גם בתקופות מאוחרות יותר, נבע משום שהקרנבלים היו ידועים בפריצות ובמתירנות מינית שלא תבייש שום ערוץ פורנו של ימינו. במשך השנים נוצר עימות מתמיד בין הרשויות שאסרו על קיום הקרנבל, וההתנהגויות "הפסולות", בעוד ההמון נהג לחגוג על אף האיסורים.
הקרנבל היום
הקרנבל הוא חגיגה אמיתית בלב העיר היפה ונציה.
דווקא בפברואר, חודש הכי קר בשנה, הוא חודש הקרנבלים. מאות אלפים יוצאים, בקור כדי לרקוד ברחובות, לשתות, או סתם להתפעל מהתלבושות והתחפושות.
על רקע העיר ונציה נערך הקרנבל שבעיקרו סביב התחפושות והתלבושות המדהימות של המשתתפים. כל שנה נבחר נושא מרכזי והמשתתפים בו מתחפשים בהתאם לנושא.
בשל ההצלחה המסחרית האדירה שלו נמשך הקרנבל בוונציה יותר משבועיים - בין 7 ל-24 בפברואר. מלבד הדמויות המחופשות ברחובות, על הגשרים ובסירות על התעלות, רבים מאירועי הקרנבל מתקיימים דווקא במקומות סגורים - נשפים באולמות, מסיבות ריקודים במועדונים, ארוחות בוקר, צהריים וערב בכל המסעדות ובתי המלון הגדולים. בכל המקומות האלה מעודדים (חלקם אפילו מחייבים) הופעה קרנבלית בלבוש של "התקופה", כלומר, בעיקר בתלבושות אצילים מהמאה ה-18.
הקשר לחג הפסחא
במרבית המקומות חוגגים את הקרנבל 40 יום לפני הפסחא, ומכיוון שמועד הפסחא משתנה, כך גם הקרנבלים.
קרנבל (Carnival) הוא חגיגה עליזה, הנהוגה בארצות קתוליות רבות בימים האחרונים שלפני צום הארבעים. המסורת גורסת כי הצום נועד להזכיר למאמינים את 40 הימים בהם ניסה השטן את ישו במדבר יהודה במקום בו ניצב כיום מנזר הקרנטל (מלשון קרנטה, כלומר ארבעים). במרבית הארצות הקתוליות נותרה מהצום המקורי של ישו רק ההימנעות מאכילת בשר. יתכן מאוד שמכאן נובע המונח קרנבל, דהיינו קרנה לברום (הניחו לבשר), או קרנה ואלה (שלום לבשר).
הנוצרים אימצו מסורות מקומיות ועיטרו אותן בצלב. אך, הקרנבל הוא תופעה קדומה בהרבה, ששורשיה במצרים העתיקה ובתרבויות המסופוטמיות הקדומות. הבכחנליות, שהיו תהלוכות שהתקיימו ביוון העתיקה לכבוד האל דיוניסוס, שנקראו גם קרנבלה. היו אלו חגיגות יצריות שכללו שתיית יין לשוכרה, אכילת בשר נא ואורגיות המוניות.
הקרנבל גם קשור לחגיגות ההילולה העליצות של הסטורנליה, לכבוד האל סטורנוס, חגיגות שנערכו ברומא העתיקה ובמרכזן תהלוכות ומשתאות. העבדים הסבו, תוך חירות גמורה, לשולחן המשפחה, ואדוניהם שימשו אותם, לזכר תור הזהב האגדי שבו לא היו הבדלי מעמדות. במקרים רבים הורשו העבדים להתלוצץ ואף לעלוב באדוניהם. מבין העבדים בחרו את מלך הכאוס, שלו ניתנה הזכות לשכב עם פילגשי אדונו. בתום החגיגות היה מלך הכאוס מוצא להורג, כאות ברור של השבת הסדר על כנו.
מנהג הכתרת מלך הכאוס מקובל עדיין ברוב הקרנבלים בעולם - כמובן, בלי הסוף הטראגי.
באופן מסורתי, הקרנבל זאת ההזדמנות האחרונה להתמכר לפינוקים לפני שמוותרים על כל המותרות במהלך הלנט (תקופת צום בנצרות).
ההתייחסות הראשונה לחגיגה ונציאנית לפני עידן הלנט מופיע ב 1268, כאשר מקומיים שהתחפשו לא הורשו לזרוק ביצים מהחלונות. לאחר מכן, הפך מועד זה לזמן של חגיגות, עם נשפי מסיכות המתקיימים בארמונות הבנויים לאורך התעלה הגדולה (Grand Canal), מלחמות שוורים ומרוצי עגלות ברחובות.
הקרנבל נפתח בתהלוכה:
"Festa delle Marie" (החגיגה של מארי) בתהלוכה מסורתית המתחילה "ממעוף היונה", כשממגדל הפעמונים בסן מרקו יורד מלאך. ותהלוכת הבתולות לכיוון סן מרקו מסיימת את הטקס. כמעט בכל יום, מארחת הבימה המרכזית של כיכר סן מרקו תהלוכה של המסכות היפות ביותר בתלבושות של המאה ה- 18. במהלך הקרנבל- בידור, עם מוסיקת ברוק ורנסנס, פנטומימה, אופרות והקראת שירים בכיכרות העיר ובתיאטרון.
החגיגות נעלמו אחרי שנפוליון כבש את ונציה ב 1797 וכאשר מוסוליני אסר על לבישת תחפושות בציבור. את הקרנבל חזרו לחגוג ב- 1979
למה התחפושות?
במקור, המסורת של לבישת תחפושת, אפשרה לונציאנים לאמץ זהות חדשה. בני האצולה יכלו להנות ממפגשים עם פשוטי העם במועדונים פרטיים ברחבי העיר, ומהמרים יכלו להסוות ולהסתיר את זהותם מפני המלווים. עד עצם היום הזה, פונים אל החוגגים בקרנבל כ- Sior Maschera (אדון מסכה) על מנת למנוע הבחנה במין ובמעמד.
המסכות
בכל הקרנבלים כמעט בולט מקומן של המסכות השונות, שבמקומות רבים מבטאות את כוחה של האומנות המקומית. הקרנבל מאפשר לאדם הצצה לתוך מציאות חלופית לזו שבה הוא חי, מציאות שהאדם עורג לה. בקרנבלים, כמו בפולחנים, מאפשרת החברה לפרט שבה, להשתמש בזהויות אחרות, חלקן מוזרות, מאיימות, שדיות או מרושעות. המסכה מתקשרת עם מציאות אותה דוחה החברה המהוגנת
הליצן
דמותו של הליצן, המופיע בכל הקרנבלים, מסמלת יותר מכל דמות אחרת את פריצת הגבולות ואת המפגש שבין העולמות. הליצן, המחליף ביטויי חוכמה בביטויים של הבל, מסמל את המעבר של התודעה אל המרתפים האפלים של הכאוס.
הפעילות בעיר נמשכת במהלך כל שעות היום, כשבמקביל לבילוי ברחובות ובכיכר סן מרקו, נערכים בארמונות העיר מסיבות גדולות, אליהן מגיעים רק מי שרכשו לעצמם תחפושת. מחיר הכניסה למסיבות האלו הוא גבוה כיאה למדינות אירופה. הקרנבל בונציה שונה מכל הקרנבלים האחרים בכך שהקהל מעורב בו כמשתתף.
|
|
