מה אתם לא יודעים על סרדיניה....?
סרדיניה האי השני בגודלו בים התיכון
חצי משוק חלב הכבשים של איטליה מגיע מסרדיניה
מספר עדרי הסוסים הגדול ביותר באיטליה
באי סרדיניה חיים ארוכים לתושבים , תוחלת חיים ממוצעת מעל 81 שנים
המוזיקה בסרדיניה היא ייחודית כלי הנגינה המפורסם ביותר הוא Launeddas, כלי נשיפה המורכב משלושה צינורות עץ
כ- 200 ק"מ מחופי איטליה, נמצא האי השני בגודלו בים התיכון. מוקף במים הכחולים – המחוז האוטונומי סרדיניה מושך אליו תיירים בעיקר בשל חופיו הנפלאים. המטייל שירצה להעמיק ולהכיר את האי, יוכל למצוא בו היסטוריה עתיקה, תושבים מיוחדים ונעימים ואמנות בכל פינה.
אי עם היסטוריה – על קצה המזלג
האי סרדיניה מורכב מארבעה מחוזות: קליארי (Cagliari )אוריסטנו (Oristanao), נוארו (Nuoro) וסאסרי (Sassari).
במרוצת השנים פקדו את האי בזה אחר זה הפניקים, היוונים, בני קרתגו והרומאים. הערבים ניסו פה ושם ליישב את סרדיניה, אולם ללא מאמצים רציניים. בשנת 1720 הפכה סרדיניה לממלכה עצמאית תחת שלטון בית סבוי – שליטי פיימונט ((Pimonte
בזמן איחוד איטליה, שנת 1860 הפך מלך סרדיניה למלך איטליה כולה.
ב- 1948 החוקה החדשה של הרפובליקה האיטלקית העניקה לסרדיניה מעמד מיוחד של חבל ארץ אוטונומי. מאז משתדלת סרדיניה לסגל לעצמה את אורח החיים האיטלקי מבלי להפנות עורף לתרבותה.
אי של עבר עם הפנים לעתיד
כ - 1,900 ק"מ של חופים יפהפיים שעוברים תהליך פיתוח מואץ. מאות בתי מלון וכפרי תיירים שנבנים באזורים היותר מדהימים בצפון ודרום-מערב האי, בעוד שבמרכז האי הפראי נשמרים הכפרים והעיירות, על צביונן המסורתי והשמרני ביותר.
בסרדיניה נמצאים שרידים ארכיאולוגיים מיוחדים של הנוראגים (Nuarghe), שפזורים במקומות שונים באי. כ- 7,000 מבנים הידועים בשם "נוראגי", לטענת החוקרים הם נבנו ע"י הנוראגים שהיו התושבים הראשונים של האי. שרידים אלה הם עדות מרשימה לאחת התרבויות הקדומות ביותר באזור הים התיכון.
האי של מאריכי החיים
סרדיניה האי שבו חיים אנשים מעל גיל 100, כשהמחקר קבע שלא רק תזונה שמתבססת על מזון מן הצומח, אלא גם פעילות גופנית ומשפחתיות הפכו את סרדיניה למקום עם הריכוז הגבוה בעולם של גברים שעברו את גיל 100. והחשוב מכל הינו הדגש הרב שניתן לערך המשפחה. מדובר על יחסים המאפשרים קבלת תמיכה ונתינתה למי שצריך, וכמה שצריך. התחושה שאינך לבד אף פעם מאוד מחזקת ומאפשרת להתגבר גם על תקופות קשות ולהאריך ימים. וכן בביקור בכפרים הקטנים של אזור ה- Barbagia כדי למצוא את הזקנים הללו יושבים בבתי קפה, בחזית הבתים, עובדים בחקלאות או ביקבים.
בסרדיניה חי הפסל פינוצ'ו שולה (Pinuccio Sciola) (15 March 1942 – 13 May 2016)
במוזיאון של סן Sperate אפשר למצוא את יצירותיו שקיבל את שמו "הלוחש לאבנים" מאחר ופינוצ'ו הפיק מהאבנים הגדולות צלילים מעולמות אחרים. היתה לו סמביוזה עם האבנים והוא הצליח להוציא מהן צלילים שמחקים את האלמנטים של הטבע. אש, מים, אור, אדמה....ושתיקה.
ציטוט של שולה פינוצ'ו: "כשאני מחפש אבנים, זה הרגע החשוב ביותר. אני מוצא את עצמי במרחב השקט, שם גם הקול והצלילים חבויים". שולה מגלף את האבן, ומוציא את כל האנרגיה החבויה בה. לדעתו האבן "מספרת" לנו על ציוויליזציות ישנות שהשתמשו באבנים והוא מצליח להתחבר מחדש לשמש, לירח ולכוכבים.
ליד הסטודיו של האמן ישנו "גן הצלילים" (Giardino Sonoro) שניתן לטייל בו ולחוש את עוצמת פסליו https://www.wanderingitaly.com/a/pinuccio-sciola.html
נצא לטייל באכיפלגו של סרדיניה שבו נמצא האי קאפררה סרדיניה שהינו האי שבו ג'וספה גריבלדי (1807-1882 ) (Giuseppe Garibaldi) בחר כדי לפרוש ולמות בו. איש צבא איטלקי ואחד מיוזמי התנועה האיטלקית לאיחוד איטליה. שב1860 הפליג עם אלף מ "לובשי החולצות האדומות", הגיע לסיציליה וכבש אותה ,המשיך עם כוחותיו להביס את צבאו של מלך נאפולי, תוך שאנשי המלך מסתפחים לגריבלדי ועוזרים לו לכבוש את פלרמו. הפופולריות של גריבלדי, יחד עם כשרונו להלהיב את ההמון ותעוזתו הצבאית היוו גורם מכריע שאפשר את איחוד איטליה גריבלדי השתתף בקרבות רבים ופרש לביתו באי קאפררה שבסרדיניה,. הוא נפטר בקאפררה בשנת 1882, ונקבר שם.
והבית שהפך למוזיאון קומפנדיו גריבלדינו די קאפררה (Compendio Garibaldino di Caprera) כולל מוזיאון היסטורי, שנועד להציג את סביבת מגוריו של גריבלדי ושנות חייו האחרונות. כאן נמצאים מבנים ששימשו למגורים ולחקלאות, ושנבנו בין השנים – -1860 1856- – במטרה להוות חוה חקלאית לגריבלדי. במבנים ששוחזרו מוצגים אוספים של חפצים אישיים אשר שירתו את גריבלדי עוד בחייו, בנוסף לכך ישנה את חלקת הקבר שבו קבור גריבלדי ומשפחתו.
האי של... השודדים מאורגוזולו(Orgosolo)
אחת העיירות שהשאירה עלי רושם עז- אורגוזולו- המיתוס והקסם של ציורי הקיר באורגוזולו עיירת רועים שנהנתה מבידוד בגלל היותה בהרי הבארבג'ה בלב הסופרמונטה (SUPRAMONTE ). עיירה זו היתה למקלט עבור שודדים שברחו מהשלטונות
אורוגוזלו עיירה פרובינציאלית באזור אזור הררי 264 מ' מעל הים. בתוך אזור הפראי של הבארבז'ה, בעלי חיים, ציפורים, צמחיה ענפה ואוויר הרים.
סרדיניה האי של שבו נולד הסרט "השודדים מאורגוזולו" (BANDITI A ORGOSOLO ) של ויטוריו דה סיקה (Vittorio De Sica) , העיר שבה ציורי קיר (מוראלס) אורגוזולו שבהרי הבארבג'ה שבסרדניה, המשפחות של האזור עשו כרצונן ובעיקר גידלו גידולי מרעה, צאן. עם הגעת שלטון המלך ויטוריו עמנואלה ה 2 הם הפכו פתאום ל"בנדיטים" בהגדרה. הם התעקשו במשך שנים רבות לא להיות קשורים למדינה האיטלקית. ויחד עם זאת השלטונות האיטלקים דרשו שישלמו מיסים כשלמשפחות העניות הללו לא היה באמת את הכסף לשלם.
הסרט "השודדים מאורגוזולו" של ויטוריו דה סיקה מספר על אדם שברח עם עדרו להרים מפחד המוכסים, במהלך הנדודים העדר התמעט עד שלא נותר דבר. הוא איבד פרנסתו והפך לשודד כבשים כדי לשרוד.
אורוגוזולו העיירה שהיתה רדומה במשך שנים רבות התעוררה לחיים כאשר התגלו בה ציורי הקיר שלה " מוראלס". כל ציור על קיר בית נוטה ליפול מעביר לצופה את התחושה של היאוש או את התקווה , אנשי הקהילה שתמיד היי בקונפליקט עם המשטר והרגישו מחוץ לחברה ולא שייכים לאף אחד, החלו להביע את רגשותיהם בציורי קיר מרהיבים.
הסיפור מתחיל בסוף שנות ה- 60 כשהחלו להופיע ציורי הקיר. כאשר סטודנט מחא על אי צדק דרך ציור קיר. וכך החלו הציורים לשמש כביטוי למחאה כנגד מדיניות הממשלה או לתמיכה בה. הציור הראשון מ 1969 היה בנושא מרדנות של צעירים וצויר ע"י קבוצת אנרכיסטים ממילאנו. ב1975 קבוצת נערים עם המורה שלהם פרנסיסיקו מקאסינו הנציחו את יום השנה לניצחון איטליה וקבלת החופש, וכך גם בהמשך, כשרוב הציורים האחרים נעשו ע"י פרנסיסקו ותלמידיו.
הנושאים של ציורי הקיר מגוונים, חלקם מביעים אירוניה על המצב של האסירים בבתי הכלא, הסבל למשפחות, התנהלות פקידי המשטרה. והרבה מאוד מהציורים מציגים את הבעיות שמחוץ לאיטליה כמו : נפילת התאומים, הקונפליקט בין יוגוסלביה לסרייבו. יחסי ישראל והפלסטינים, מצב האינדיאנים ועוד. תיירים החלו להגיע לעיירה המצוירת ומצבם של אנשיה החל להיות טוב, ולכן נושאי הציורים השתנו והציגו סצינות מחיי היום יום, אנשים, בעלי חיים , נשים בעבודה, רועים והצאן, איכרים בעבודתם. סגנון הציור מחקה את הציור של פיקאסו והקוביזם.
אי של מהפכות
בשנת 1969 היה ניסיון של הצבא האיטלקי ליצור אזור של אדמות משותפות לרועי הצאן כדי למנוע מלחמות פנימיות. החלוקה לא ממש צלחה, ויצרה תסיסה בקרב התושבים והביאה למה שלימים כונתה: "מהפכת פרטובלו" (Pratobello revolution) ע"ש העיירה pratobello שנמצאת קרובה לאורוגזולו העיירה אורגוזולו יצאה לסייע לפורטובלו כנגד הניסיון של האמריקאים לבנות בסיס ליד העיירה.
ספור המעשה הינו כך, מרד פרטובלו היה מרד אנטי-מיליטריסטי פופולרי שבוצע בשיטת ההתנגדות הלא אלימה על ידי אזרחי אורגוסולו (סרדיניה) ביוני 1969
ב- 27 במאי 1969 פורסמה הודעה על קירות העיירה על ידי הרשויות המזמינה את הרועים, שעבדו באזור פרטובלו, להעביר את משקיהם למקום אחר מכיוון שבמשך חודשיים ישמש אזור זה כטווח ירי ירי והכשרה של צבא איטליה. ב- 9 ביוני, 3,500 אזרחי אורגוסולו החלו בהתגייסות; ב -18 באותו חודש התכנסה אוכלוסיית העיירה בפיאצה פאטרי: מהאסיפה הגיעה ההחלטה ליישם סוג של מחאה לא אלימה ולכן לכבוש בשלום את העיירה פרטובלו החל מה- 19 ביוני הכיבוש החל ולאחר מספר ימים, שבמהלכם לא התרחש שום פרק של אלימות, הצבא ויתר על התרגילים ונסוג. בעקבות עובדות אלה נולדה תופעת ציורי הקיר במרכז ברבג'יה ובעיקר באורגוזולו.(צילום רחל ספיר)
באורגוסולו ישנם שני ציורי קיר שמספרים את סיפור המאבק שהיה בעיירה פורטובלו הנה שני הציורים, הגדול הוא על בניין העירייה
