"לראות את נפולי ולמות..." (Vedi Napoli e morire) משפט שגור בפי רבים ששמעו על נפולי ומפחדים להגיע אליה. נפולי עיר הבירה של חבל קאמפניה היא אחת הערים המעניינות והצבעוניות שיש באיטליה, העיר מעניקה למטייל בה חוויה אמנותית רבה מאוד שאסור לפספס אותה בדרכו לדרום.
הצייר מיכאלאנג'לו קרוואג'יו מהמאה 17 נמלט לנפולי לאחר שהסתבך בריב ברומא ואף הצליח להרוג בזעם אדם. על נפולי נכתב הרבה בספריו של ארי דה לוקה שנולד בעיר ועזב אותה פיזית בגיל 18 אך נפולי מופיעה בספריו הרבים כאילו נכנסה מתחת לעורו והשתכנה שם לנצח. מוצארט ביקר בנפולי וחיבר בה אופרות; הסופר סטנדל כתב ב-1718 כי היא העיר היפה בתבל, דייגו ארמנדו מראדונה שחקן הכדורגל הנודע התמכר לסם הקוקאין בעודו חי בנפולי. הספר "קאמורה" המתאר את המאפיה של נפולי נכתב על ידי רוברטו סביאנו שנולד וגדל בנפולי מתאר את נפולי כשאליה חדרה המאפיה לכל תחומי החיים , הכלכלה, הפוליטיקה.
נאפולי נוסדה כמושבה יוונית בשם "ניאופוליס" (העיר החדשה). היא נכבשה במאה ה-4 לפני הספירה על-ידי הרומאים שהפכו אותה לעיר קייט של כל גדולי העת העתיקה. וירגיליוס המשורר, הקיסרים טיבריוס ונרון שבילו בה בעיקר בחורף. עד היום נמצאים בעיר העתיקה שרידים לתקופה היוונית- רומית.
העיר שנפגעה במלחמת העולם השניה – יותר משישים שנה עדין מלקקת את פצעי המלחמה, בתים עזובים, כספים שהיו אמורים להגיע לשיפוץ נופלים בידי פוליטיקאים מושחתים ואנשי המאפיה ולא מגיעים ליעדם. אך יחד עם זאת יש לה אוצרות אמנות לא יסולאו מפז, ארכיאולוגיה מהעיר פומפי והרקולניום, ציורים של גדולי האמנים האיטלקים ועוד.
המוזיאון הארכיאולוגי: בנפולי הוא אחד החשובים בעולם ואשר בו נמצאים אוצרות אמנות שהתגלו בפומפיי ובהרקולניום, שתי הערים שנקברו ב-79 לספירה באפר וולקני שהתפרץ מהר הגעש ווזוב וקבר את הערים עם כל האוצרות שהיו בהן. המוזיאון שוכן בארמון מהמאה 17 ובו מעל 3000 חפצים בעלי ערך ובנוסף יש בו את אחד האוספים החשובים שהובאו מארמון פארנזה מרומא שהיה שייך לבית המלוכה בורבון. המטרה של הבורבונים היתה להגביר את תחושת הגאווה הלאומית של אנשיהם. וכך בשנת 1770 החליט פרדיננדו, יורשו של קארלו, לפאר את עירו נפולי באוסף ארכיאולוגי ובעיקר באוסף הפסלים המדהים של משפ' פארנזה. למרות האיסור של אלסנדרו פארנזה הועבר האוסף מרומא לנפולי בשנת 1787.
הארמון עבר שינויים רבים ותפקידים שונים במהלך השנים לבסוף במאה ה 18 הוסב להיות מוזיאון. בשנת 1801 לאחר קשיים ותהפוכות נפתח המוזיאון לציבור , במאה ה 19 הובאו חפצים חדשים מהחפירות הארכיאולוגיות מדרום איטליה. לאחר האיחוד האיטלקי הפך מוזיאון בורבון המלכותי לרכושה של ממשלת איטליה ונקרא המוזיאון הלאומי.
אוסף המוזיאון מפוזר בשלוש קומות , בקומת הקרקע מתגלים פסלים ענקיים , ובהמשך בחדרים פסיפסים, פסלים, כלי בית וריהוט, והחדר האסור.
נסייר במוזיאון ונתעכב על מספר יצירות מעניינות. אחת היצירות המרשימות נמצאת באולם הפסיפסים "פסיפס אלכסנדר מוקדון" משנת 200 לפנה"ס המתאר את הקרב בין אלכסנדר מוקדון למלך הפרסי דרוויש , שעל פי חוקרי האמנות זהו קרב "איסוס" שנערך בין אלכסנדר לדרוויש השלישי. גודל הפסיפס כ 6 מ' על 3 מ' ובו משובצות מאות אבני פסיפס צבעוניות שהונחו על ידי אמנים יוונים שאינם ידועים. ניתן לזהות בברור את פניהם של אלכסנדר ודרוויש . אלכסנדר מתואר בפרופיל גלוי ראש ללא קסדה לובש את השריון כשעליו מוטבע ראשה של המדוזה רוכב או ניצב ליד סוסו( ?)מפנה ראשו לכיוון המלך הפרסי דרוייש ניצב מולו על המרכבה הסיס מגביר את המהירות וכך נראה הסוס על אחוריו, פניו של המלך הפרסי מופנות לאחור בהבעת פחד, תחושה של דרמתיות קיימת בפסיפס ונוצרת בגלל הקומפוזיציה. התמונה צפופה מאוד בחלקה התחתון בעוד שהפאנל העליון שכמעט ריק מציג אל על את החניתות והרומחים של החיילים, הפסיפס של אלכסנדר מזכיר את תבליט אחר הנמצא בשער טיטוס ברומא, כאשר בחלקו העליון ניצבים בצד אחד כל הכידונים ובתבליט השני כלי בית המקדש להדגשתם על רקע נקי מעיטורים. הפסיפס של אלכסנדר התגלה בבית "הפן" בפומפי ומאפשר לנו להבין את המצב הכלכלי של אותה משפחה שטרחה להציג יצירה כזו בביתה. הפסיפס הועבר למוזיאון בנפולי.
(כל הצילומים של:
edith veniamin )
יצירת פיסול נוספת הינה: "קבוצת שור פארנזה", זו קבוצת פסלים שנתרמה למוזיאון מארמון פארנזה ברומא, שני הפסלים שיצרו את הפסל הינם מרודוס אפולוניוס(apollonuis) ואחיו טאורסקוס(tauriscus) (על פי מה שכתב פיליניוס המשורר (האב)) , הפסל הוזמן בסוף המאה השניה לפנה"ס וגולף מגוש שיש אחד. הפסל היה חלק מאוסף האמנות בתקופה של הרפובליקה הרומית והיה חלק מהפסלים שהובאו מרודוס לרומא. הפסל מתאר את המיתוס של דירקה (dirce) אשתו של ליקוס ודודתה של אנטיופה שהרתה לזאוס. אנטיופה היתה נסיכת תבי וילדה את זטו ואמפיון ששלטו יחד בתבי. דירקה נקשרה לשור פרא על ידי האחים התאומים בניה של אנטיופה כדי להעניש אותה על התייחסותה הגסה לאימם שהייתה האשה הראשונה של ליקוס מלך תבי. הפסל נמצא ב 1546 במרחצאות קארקאלה ברומא בעת החפירות שנעשו בחסות האפיפיור פאולוס ה 3 לבית פארנזה שהחל לאסוף יצירות אמנות עתיקות.
הפסל מציג את שני האחים התאומים אשר קושרים אשה לשור, מאחורי הבחור הגבוה נמצאת האם בדמות קטנה, ומשני צידי הפסל האחים ובחזית דירקה הקשורה, למרגלות האנשים מפוסלים צמחים ובעלי חיים. ייתכן שקבוצה פיסולית זו שואבת את השראתה מקבוצת הפיסול "לאקון ובניו" שנעשתה על ידי שלושה אמנים מרודוס פולידורוס, אתנודורוס, הגסנדרוס ב 244 ס"מ מאה 2 לפנה"ס. המתאר אירוע מה"איליאדה" של הומרוס, בו לאוקון הכוהן מזהיר את בני טרויה לא להכניס את הסוס הטרויאני לתוך עירם. בתגובה לכך נענש על ידי האלים ושני נחשים גדולים הורגים אותו ואת בניו.
פסל חשוב וקולוסאלי אחר הינו "הרקולס" פארנזה, שגם הוא נמצא בחפירות במרחצאות קרקלה ברומא, בסביבות 1500 והוצג בחצר ארמון פראנזה עד 1792 כשהועבר למוזיאון בנפולי. הרקולס מוצג כגבר שרירים גדול מגודל אדם ונראה חזק בניגוד לידיו חסרות "הכוח", יד אחת בצידי גופו וידו השניה נשענת על עור חיה משדרת חוסר יכולת לזוז. הפסל הינו העתק רומי לפסל שכנראה פוסל על ידי אחד מתלמידי ליזפוס במאה ה 3 לפנה"ס. הפסל שוחזר ותוקן מספר פעמים והפעם המפורסמת ביותר היתה כאשר ג'וליאנו דלה פורטה השלים להרקולס את הרגל החסרה, וכך אפשר היה להעמיד את הרקולס על "רגליו" , דלה פורטה יצר מחדש את הרגלים האבודות של הרקולס וכשנמצאו הרגלים המקוריות משפחת פארנזה סירבה להחליף אותם בסופו של דבר בית בורבון החליף את הרגל, לרגל המקורית וההעתק ניצב לידה. וכך ניתן לראות את שני זוגות הרגלים העבודה ה"מודרנית" מול העתיקה.
עוד קוריוז מעניין על רגלים, קרה בפסלו של אפולו מהמאה השניה לספירה שהוא העתק של הפסל של הפסל היווני פיאדס שנמצא החפירות ללא רגליו ומיכאלאנג'לו בונראטי הציב את אפולו על "רגלים" רנסנסיות.
נעבור לאולם הגדול לצפות ביצירה ענקית אחרת "אטלס פארנזה" הנושא את "העולם " על כתפיו, הפסל נמצא בחפירות במרחצאות קראקלה, ב 1562, אטלס על פי המיתולוגיה היוונית היה בנם של הטיטאנים יאפטוס וקלימנה (אסיה) והוא נלחם כנגד אלי האולימפוס והוענש לשאת את נטל כיפת השמים על כתפיו לעד, לא ידוע מי פיסל את הפסל וקרוב לודאי שהינו העתק רומי לפסל יווני קדום, מהמאה השנייה לפנה"ס, גודל הפסל מעל שני מטר, אטלס מעוצב כגבר שרירי כשהוא עירום הוא כורע על ברכו הימנית מטה את ראשו לצד באופן חד מאוד ואוחז בידיו את "כדור" העולם והכדור נשען על כתפיו וראשו. המעניין והמיוחד בפסל שעל כדור השמים שעל כתפיו של אטלס משורטטים מערכת הכוכבים שהיו ידועות באותם ימים. מעין גלובוס עתיק שמציג לפחות 40 כוכבים שהיו מוכרים למערב כמו הטלה, איל , הברבור ואחרים. וכנראה שמי שחקר בתקופה היוונית את הכוכבים היה אסטרונום יווני היפרכוס שנתן את השראתו ליצירת הפסל. כי על פי השרטוט על הכדור נראה כי הוא מבוסס על קטלוג הכוכבים של היפרכוס שחי בסביבות 120-190 לפנה"ס הוא צייר את הקורדינטות ומיקם את הכוכבים ואת קנה המידה לקביעת עוצמת האור, עד היום משתמשים במחקר בסולם עוצמה שלו .
בכדור של אטלס נמצא את קו המשווה, חוגי הסרטן והגדי ואת המעגלים הארקטי ואנטרקטיקה. הקטלוג כשלעצמו לא נמצא הוא כנראה אבד, אבל יתכן שבכדור של אטלס יש לנו את הקטלוג באופן הציורי שלו .נעבור לאולם הגדול לצפות ביצירה ענקית אחרת "אטלס פארנזה" הנושא את "העולם " על כתפיו, הפסל נמצא בחפירות במרחצאות קראקלה, ב 1562, אטלס על פי המיתולוגיה היוונית היה בנם של הטיטאנים יאפטוס וקלימנה (אסיה) והוא נלחם כנגד אלי האולימפוס והוענש לשאת את נטל כיפת השמים על כתפיו לעד, לא ידוע מי פיסל את הפסל וקרוב לודאי שהינו העתק רומי לפסל יווני קדום, מהמאה השנייה לפנה"ס,
גודל הפסל מעל שני מטר, אטלס מעוצב כגבר שרירי כשהוא עירום הוא כורע על ברכו הימנית מטה את ראשו לצד באופן חד מאוד ואוחז בידיו את "כדור" העולם והכדור נשען על כתפיו וראשו. המעניין והמיוחד בפסל שעל כדור השמים שעל כתפיו של אטלס משורטטים מערכת הכוכבים שהיו ידועות באותם ימים.
מעין גלובוס עתיק שמציג לפחות 40 כוכבים שהיו מוכרים למערב כמו הטלה, איל , הברבור ואחרים. וכנראה שמי שחקר בתקופה היוונית את הכוכבים היה אסטרונום יווני היפרכוס שנתן את השראתו ליצירת הפסל. כי על פי השרטוט על הכדור נראה כי הוא מבוסס על קטלוג הכוכבים של היפרכוס שחי בסביבות 120-190 לפנה"ס הוא צייר את הקורדינטות ומיקם את הכוכבים ואת קנה המידה לקביעת עוצמת האור, עד היום משתמשים במחקר בסולם עוצמה שלו . בכדור של אטלס נמצא את קו המשווה, חוגי הסרטן והגדי ואת המעגלים הארקטי ואנטרקטיקה. הקטלוג כשלעצמו לא נמצא הוא כנראה אבד, אבל יתכן שבכדור של אטלס יש לנו את הקטלוג באופן הציורי שלו .
לסיום הביקור במוזיאון הארכיאולוגי בנפולי נציץ ל"גבינטו סגרטו" החדרים הסודיים שנפתחו סוף סוף לקהל ואשר בהם אוסף גדול מאוד של ציורים ארוטיים, פסיפסים, קמעות וסמלי פריון עם פאלוסים ענקיים שנמצאו בחפירות שנערכו בפומפי במאה ה 18. בממצאים מתגלה לנו עולם אירוטי , מיני, משוחרר וללא עכבות. צורות של משגלים בין גברים ונשים ובין אנשים ובעלי חיים. מערכות יחסים בין נשים ומערכות יחסים בין גברים.
